ת"א
בית משפט השלום עכו
|
3563-07-08
11/10/2011
|
בפני השופט:
ג'ני טנוס
|
| - נגד - |
התובע:
סומייה עבד אלגני
עו"ד אניס קיס
|
הנתבע:
1. הראל חברה לביטוח בע"מ
2. מתקאל עבד אלגני
עו"ד עמוס ניר
|
| פסק-דין |
עסקינן בתביעה לנזקי גוף לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975.
התובעת ילידת 1934, כיום בת 77, תושבת כפר נחף.
אין מחלוקת בין הצדדים, כי ביום 11/5/07 נפגעה התובעת בתאונת דרכים בהיותה הולכת רגל עת נדרסה ע"י רכב אשר היה נהוג ע"י הנתבע 2 והמבוטח אצל הנתבעת 1 בפוליסת ביטוח חובה.
המחלוקת בתיק נסבה סביב גובה הפיצויים שיש לפסוק לתובעת.
בדיון אשר התקיים בפניי העידו התובעת ובעלה.
הטיפולים הרפואיים והנכות הרפואית
:
בעקבות התאונה פונתה התובעת לבית חולים זיו בצפת, ובצילומים שנעשו לה שם נתגלה אצלה שבר בבסיס צוואר עצם הירך מצד ימין. בעקבות כך, עברה התובעת ניתוח לקיבוע השבר באמצעות מסמר.
ביום 18/5/07, לאחר שמונה ימי אשפוז, שוחררה התובעת לביתה בהמלצה לקבלת טיפולי פיזיותרפיה בבית, הליכה תוך שימוש בהליכון והמשך מעקב רפואי.
התובעת קיבלה טיפולי פיזיותרפיה עד ליום 27/8/07 ובמהלך תקופה זו התלוננה על כאבים חזקים המתגברים לאחר עמידה או הליכה ממושכת.
ביום 31/3/08 עברה התובעת בדיקת צפיפות עצם אשר הדגימה אוסטאופורוזיס בצוואר הירך ועמוד השדרה.
בית המשפט מינה את פרופ' גרשון וולפין, כמומחה מטעמו. לאחר שבדק את התובעת קבע המומחה, כי התובעת סובלת מהגבלה בטווח תנועות סיבוב חיצוני ופנימי של פרק ירך ימין, ללא הגבלות נוספות.
לאור כך קבע המומחה, כי בגין הגבלות קלות בתנועות סיבוב פרק ירך ימין, נותרה אצל התובעת נכות לצמיתות בשיעור של 10% לפי תקנה 35(1)(ב) לתקנות המל"ל.
שיעור הנכות התפקודית
:
התובעת טוענת וכך גם העידה, כי לפני התאונה היתה מסוגלת לבצע בכוחות עצמה את כל עבודות הבית, לרבות עבודות ניקיון, אפיה ובישול, ואף דאגה לטפל בבעלה המבוגר ממנה במספר שנים. נוסף לאלה, התובעת נטלה חלק במסיק הזיתים מידי שנה, והעידה על עצמה כי הרגישה "חזקה כמו סוס" וכי ניהלה חיי חברה תוססים.
לעומת זאת, מייד לאחר התאונה ומשך תקופה לא קצרה, היא לא היתה מסוגלת לזוז בכוחות עצמה, ונעזרה משך חודשים ארוכים בהליכון בו השתמשה רק כשהיא מלווה ע"י אחד מבני המשפחה. גם כיום, התובעת אינה מסוגלת לבצע מאום מעבודות הבית אותן ביצעה קודם לכן, והיא מתקשה לבצע פעולות בסיסיות, כגון להתלבש בכוחות עצמה, וזאת בשל כאבים בצוואר ובכתפיים. עוד טוענת התובעת, כי אינה מסוגלת כיום לצאת מהבית כדי לערוך ביקורים וכדי לבצע קניות.
בעלה של התובעת, שגם הוא העיד בבית המשפט, תמך בגרסתה ותיאר אותה כאישה חזקה ופעלתנית, אשר טיפלה בו ובכל מטלות הבית עד לקרות התאונה, ואולם לאחר התאונה, הוא סעד אותה בצורה אינטנסיבית שכן היא התקשתה בהליכה, וכיום הוא מחליף אותה בחלק מהפעולות אשר נהגה לבצע בעבר.
על יסוד הדברים הנ"ל טוענת התובעת, כי נכותה התפקודית עולה בצורה ניכרת על שיעור הנכות הרפואית שנקבעה ע"י המומחה מטעם בית המשפט, ובפרט לאור העובדה כי לאחר התאונה מצבה הבריאותי הכללי התדרדר. כך למשל, התובעת סובלת לטענתה מכאבים במפרקים בכל הגוף, מליקוי שמיעה, וממצב נפשי ירוד.
ביחס להחמרת מצבה הבריאותי הכללי לאחר התאונה, מפנה התובעת לתשובה לשאלת ההבהרה אשר הופנתה אל המומחה מטעם בית המשפט, שאישר כי חוסר תנועה של התובעת יכול להחמיר את דרגת האוסטופורוזיס ממנה היא סובלת בצוואר הירך.
לעומת זאת הנתבעים טוענים, כי כל התיאורים של התובעת אודות כאבים ומחושים כאלה ואחרים מהם היא סובלת כיום, אינם קשורים לתאונה, שכן היא נפגעה באזור הירך בלבד.